0

הקאמבק מעורר ההשראה של דרק רוז מזכיר שוב: אי אפשר להיות MVP ב-NBA רק בזכות יכולות אתלטיות, צריך להיות שחקן עם אקס פקטור ייחודי. רביץ על עקומת קריירה יוצאת דופן שעשויה לקבל עוד תפנית חיובית בקרוב

בראייה לאחור, פלייאוף 2012 היה אחד הדרמטיים והחשובים של המאה הנוכחית. זה היה הפלייאוף בו לברון ג'יימס הסיר את כל הקופים שסחב על הגב וזכה באליפות הראשונה שלו, זה היה פלייאוף הפריצה של OKC של קווין דוראנט, ראסל ווסטברוק וג'יימס הארדן, זה היה הפלייאוף האחרון של קובי בריאנט, זה היה הפלייאוף שהוביל לטרייד המרובע שהביא את דוויט הווארד ללייקרס ושינה את הגורל של כל מועדון וכל שחקן שהיה מעורב בו.

אך אחד הרגעים הדרמטיים ביותר של הפלייאוף הזה התרחש כבר במשחק הראשון שלו, בין שיקגו שסיימה במקום הראשון במזרח לבין פילדלפיה. דקה ועשרים שניות לסיום המשחק דרק רוז ביצע תנועה לא טובה וקרע את הרצועה הצולבת. ה-MVP מהעונה שלפני כן אמור היה להיות אחד השחקנים הבכירים של העשור, שחקן שייאבק על תארים אישיים וקבוצתיים באופן קבוע, אך לאחר המשחק הזה הוא לא חזר להיות אותו השחקן. הרכז הסקורר שהתבסס על כוח הפריצה שלו המשיך לסבול מפציעות, ונראה היה שכל נסיון חזרה שלו מסוכל. ב-2014/15 הוא עוד הצליח להיות רלוונטי במאבקי פלייאוף משמעותיים, בעיקר בסדרה המותחת מול קליבלנד של לברון (ודיוויד בלאט), אבל מאז הוא רק הלך ודעך. ללא קליעה מבחוץ או יכולת הגנתית סבירה, הוא לא נראה כמו שחקן שמסוגל להמציא את עצמו מחדש.

עד השנתיים האחרונות. עם הכניסה לעשור הרביעי לחייו, רוז הפך לאחד המחליפים הטובים בליגה. בשנה שעברה במינסוטה והשנה בדטרויט הוא משמש כגארד הסקורר המחליף האולטימטיבי, כזה שמספק הרבה נקודות באחוזים טובים במעט דקות וגם מנהל את היחידה השנייה. כשצריך, הוא גם נשלח לחמישייה הראשונה ומוכיח שהוא יעיל באותה מידה גם נגד שחקנים פותחים. בשנה שעברה הוא סיפק לוולבס 18 נקודות ב-48.2 אחוזים מהשדה ו-4.3 אסיסטים, השנה בדטרויט הוא קולע 18.5 נקודות ב-49.7 אחוזים מהשדה ומוסיף 5.9 אסיסטים, כל זה ב-26 דקות משחק. אחוז הקליעה המשוקלל שלו בשנתיים האלה הוא הגבוה בקריירה, יותר מאשר בעונת ה-MVP.

בשבועות האחרונים הוא נראה יותר ויותר מרשים. מכת הפציעות של הפיסטונס הפכה את התפקיד שלו בקבוצה למשמעותי יותר. הוא נמצא בעיצומו של רצף של עשרה משחקים בהם קלע לפחות 20 נקודות, הממוצעים שלו בתקופה הזאת הם של 23.6 נקודות ב-52.7 אחוזים מהשדה, 3.9 זריקות עונשין ב-89.7 אחוזים ו-6.2 אסיסטים. אלה מספרים של דרק רוז מודל 2011, לא 2020. דטרויט ניצחה חמישה מהמשחקים האלה למרות סגל דליל, כולל ניצחונות קלים ויפים בבוסטון ועל סקרמנטו, כאשר רוז מתפקד ככוכב הבלתי מעורער של הקבוצה בזמן שהראש של אנדרה דראמונד כבר נמצא במקומות אחרים.

הקאמבק של רוז מדגיש נקודה שחשוב לזכור: אי אפשר להיות MVP ב-NBA רק בזכות יכולות אתלטיות, צריך להיות שחקן כדורסל מיוחד. מסוג השחקנים שיודעים להתאים את עצמם לסיטואציות, ללמוד מהנסיון וליצור גרסא מעודכנת של עצמם ברגע שהגוף מאפשר להם לשחק באופן רציף. הגרסא המעודכנת של רוז כוללת פחות אתלטיות ויותר חוכמת משחק ונסיון, אך חוכמת המשחק תמיד הייתה חלק מהרפרטואר שלו.

כיף לראות את רוז משחק כיום. המשחק שלו עדיין מתבסס בעיקר על יכולת החדירה והצעד הראשון שלו עדיין מהיר מספיק כדי לעבור את רוב השומרים בליגה, אבל הסגנון שלו יותר מחושב מאשר בעבר. הוא מסיים נהדר מכל איזור בצבע וסביבתו. כשהוא מגיע עד לטבעת הוא מסיים מצוין עם מגע, הוא קולע ב-65.1 אחוזים מתחת לסל, שישי מבין 34 גארדים שזרקו לפחות 150 זריקות כאלה. הוא פיתח מגוון רחב מאוד של זריקות מתוך הצבע וקולע ב-47.5 אחוזים מהחלק של הצבע שרחוק מהסל, שלישי מבין 29 גארדים עם לפחות 100 זריקות כאלה. הוא יודע לקלוע מזוויות לא פשוטות ולהשתמש בקרש באופן לא שגרתי.

יכולת המסירה שלו לא פחות מרשימה לאחרונה מיכולת החדירה. משהו בתזמון וחדות המסירה שלו בפיק נ' רול מזכיר לי את כריס פול, אולי האמן הגדול ביותר בתחום הזה. רוז יכול למסור בכל שלב של המהלך ובדרך כלל מוצא את הרגע שמפתיע את ההגנה. הוא מסוגל למצוא את השחקן הרחוק ביותר ממנו, משתמש בהטעיות ראש כדי לבלבל את שחקני ההגנה ומוסר עם אקסטרה חדות כשהוא יודע שהוא מפנה שחקן לזריקה. כל הגורמים הקטנים האלה הופכים את המסירות שלו לכאלה שנותנות לשחקן שמקבל את הכדור יותר זמן ומרחב מהרגיל, הרבה פעמים זה ההבדל בין זריקה נוחה ללא נוחה.

admin

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *